פסק-דין בתיק ת"א 22179-09-10

הצדדים באו לכלל הסכם דיוני שקיבל תוקף של החלטה, למתן פסק הדין על בסיס החומר שבתיק. בלא חקירות של נותני התצהירים - כולם בעלי דין , אף לא של מומחה ביהמ"ש לזיהוי כתב יד. מדובר בשתי תביעות מאוחדות שמספרן בכותרת, הנובעות במקורן מעסקת מכר של רכב מאזדה. קדמה להן תביעה אחרת שהגישה חברת י.כהן ליסינג בת.א.  5860-09-10. לרקע הסכסוך התייחסתי בהחלטה קודמת מיום 18.9.11, בה נעתרתי לבקשת סילוק על הסף שהגיש מר מארון עיסא, ביחס לתביעה שכנגד שהגישה  נגדו חברת הליסינג. אותה החלטה בוטלה בהסכמה בערעור שהגישה חברת הליסינג. אולם לשם הבנת הרקע העובדתי וגרסאות  הצדדים ראיתי לצטט סע' 1-9 שלה:

"1. בתביעה הראשונה שהוגשה בת.א. 5860-09-10 ביום 5.9.10, תבעה חברת י. כהן ליסינג בע"מ (להלן " חברת הליסינג") סוחר רכבים בשם דורון שטרן. האחרון יכונה להלן " שטרן", והוא הגורם היחיד שנתבע באותה תביעה. כך תוארו העובדות בסעיפים 4 עד 7 של כתב התביעה:

 '... הנתבע נטל מדי פעם מהתובעת כלי רכב והתחייב לשלם לתובעת את תמורתם. עם הזמן הפסיק הנתבע לעמוד בהתחייבויותיו כלפי התובעת. נכון ליום 27.7.10 נותר הנתבע חייב לתובעת סך של 342,500 ש"ח .

  הצדדים ערכו פירוט בכתב של חוב הנתבע לתובעת והנתבע אישר את החוב בחתימת ידו והתחייב לפרוע אותו תוך 10 ימים, שאם לא כן ישלם בנוסף לחובו פיצוי מוסכם בסך 15,000 ש"ח בגין כל חודש איחור. העתק מהמסמך שנערך ע"י הצדדים מצ"ב כנספח א'.

  לאחר מועד עריכת נספח א' הנ"ל, העביר הנתבע לתובעת, על חשבון חובו, סך של 68,000 ש"ח.

  נכון למועד הגשת התביעה, עומדת יתרת חובו של הנתבע לתובעת ע"ס 274,500 ש"ח.

לסכום זה יש להוסיף פיצוי מוסכם בסך 15000 ש"ח , בגין איחור של חודש מיום 6.8.10'

 ובהמשך בסע' 10 צוין -

' התובעת מבקשת לפצל את סעדיה באופן בו יותר לה להגיש תביעה נפרדת בגין החוב שיצטבר לאחר הגשת תובענה זו, מכוח התחייבות הנתבע לשלם לה את הפיצוי המוסכם המצוין בנספח א' לכתב התביעה'.

אותו נספח א' לתביעה שנזכר לעיל, הנו מסמך מודפס הנושא לוגו של חברת הליסינג, ובו התחייבות של שטרן הנ"ל, בחתימתו הנחזית. המסמך המונה 4 רכבים ומאשר שנמסרו למר שטרן, וכי האחרון " אחראי על הרכבים הנ"ל ועל כל תשלום עבור הרכבים". ליד כל רכב מצוין סכום החוב לתובעת בגינו. אחד מאותם ארבעה רכבים הנו " רכב מאזדה 5 מס' 67-896-63 ע"ס 90,000 ש"ח" (יכונה להלן " המאזדה"). כמו כן מונה המסמך חוב של שטרן לתובעת בגין שיק שחזר, בפירוט סכום השיק. המסמך על פי מראיתו נועד לרכז את חובותיו של שטרן לחברת הליסינג.  

2. ב 7.11.10 נטלה חברת הליסינג פסק דין כנגד שטרן באותה תביעה, על מלוא סכומה המשוערך ובתוספת שכ"ט עו"ד: כך, בהיעדר הגנה, על יסוד העובדות שבכתב התביעה. מהצהרת בא כוחה של חב' הליסינג בפני בישיבת 15.6.11, נלמד כי לעת מתן ההצהרה לא נגבה דבר ע"ח החיוב הפסוק. אולם ענין זה אינו מעלה או מוריד כשלעצמו לצורך הבקשה שבפני.

 3. ב 15.9.10 הוגשה תביעתו של מר מארון עיסא (להלן " מארון") בת.א. 22179-09-10.

התביעה הוגשה כנגד חברת הליסינג וכנגד שטרן. התבקש סעד הצהרתי לפיו מארון הוא הבעלים היחיד של רכב המאזדה, שיאפשר הרישום ע"ש מארון.   התביעה מפרטת כי בין מארון לבין שטרן נחתם הסכם חילופי רכבים, ב 27.6.10:מארון התחייב להעביר לשטרן רכב אודי וסכום של 22,500 ש"ח, והאחרון התחייב להעביר לו רכב המאזדה. מפרט מארון כי קיים חלקו בעסקה, כאשר את הסך של 22500 ש"ח שילם במזומן ובשיקים.השיקים נפרעו לטובת חברת הליסינג שככל הנראה, לדעת מארון, פעל דורון בשמה. מכל מקום, מפרט מארון כי ביחסים בינו לבין שטרן מדובר היה בעסקה אחת של חילופי רכבים. ב 28.6.10 נרשם רכב האודי ע"ש חברת הליסינג. הרישום בוצע באמצעות יפוי כוח שמסר מארון לשטרן לצורך העברת בעלות. אלא ששטרן מצידו, לטענת מארון, לא קיים התחייבותו לרשום רכב המאזדה ע"ש מארון .  

4. חברת הליסינג מצדה, הגישה כנגד מארון תביעה שכנגד בת.א. 22179-09-10. זוהי התביעה שמבוקש סילוקה על הסף. הסעד המבוקש באותה תביעה הנו צו עשה שיחייב את מארון להשיב את רכב המאזדה, שתמורתו לא שולמה.  להלן גרסת חברת הליסינג באותה תביעה שכנגד:

שטרן הנו סוחר רכבים שמדי פעם מכר וקנה ממנה רכבים. הוא ביקש לרכוש ממנה את רכב המאזדה, כאשר יחד עמו הגיע מארון לפגישה במגרשה של חב' הליסינג. שטרן ביקש שחברת הליסינג תמכור "להם" (היינו למארון ולשטרן) את הרכב. אלא שהיה ידוע ששטרן החל להתקשות במילוי התחייבויותיו כלפי חב' הליסינג. לכן סירב מנהל האחרונה (להלן " ישראל") למסור את המאזדה, אלא כנגד תשלום תמורתה בסך 90,000 ש"ח. שטרן עזב את מגרש הרכבים, לדבריו כדי להסדיר התשלום.

כעבור זמן מה התקשרו לישראל שטרן ולואי עלי (האחרון יכונה להלן " לואי"). לואי הנו בעל עסק בשם " פריאון קירור ומיזוג" בו עבד מארון. הם הציעו למסור לחב' הליסינג שיק בטחון ע"ס 70,000 ש"ח שיוחזק למשך מס' ימים עד להסדרת התשלום, ואילו חב' הליסינג תמסור רכב המאזדה לשטרן ומארון, בלא העברת בעלות, עד לתשלום הסך של 90,000 ש"ח על ידי דורון; שאז יושב שיק הביטחון ותועבר הבעלות ע"ש מארון. ישראל סירב והתעקש על קבלת שיק ע"ס 70,000 ש"ח בלא כל מגבלות ובלא שרטוט "לביטחון". זאת כתנאי להעברת המאזדה, בלא העברת בעלות עד להשלמת עוד 20,000 ש"ח. שטרן הביא מלואי שיק ע"ס 70,000 ש"ח , המאזדה נמסרה לשטרן ולמארון, ושטרן היה אמור להשלים בתוך 10 יום עוד 20,000 ש"ח. העברת הבעלות במאזדה היתה אמורה להתבצע רק עם פירעון מלוא התמורה.  אותו שיק של לואי ע"ס 70,000 ש"ח, חזר מסיבת א.כ.מ.

 5. חב' הליסינג , בהתאמה, פתחה תיק הוצאה לפועל כנגד לואי בגין אותו שיק של 70,000 ש"ח (תביעה לביצוע שטר). ישראל טוען כי לאחר שהשיק חולל שוחח טלפונית עם לואי. האחרון מסר לו שידאג ששטרן יסדיר את תשלום החוב. רק בשיחה אחת או שתיים לאחר מכן, משעה שהסתבר ללואי ששטרן לא ישלם את החוב, טען האחרון כי השיק נגנב ממנו.

 6. ישראל טוען שמבחינת חברת הליסינג מדובר היה בשתי עסקאות נפרדות, בלי קשר למה שסוכם בין מארון לדורון. חב' הליסינג רכשה משטרן את רכב האודי ב 28.6.10 בתמורת 30,000 ש"ח, כאשר האחרון החזיק ביפוי כוח של מארון ובתעודת זהות שלו, ועל סמך מסמכים אלה הועברה הבעלות באודי (שמכר מארון) ע"ש חב' הליסינג. במקביל, שטרן ביקש מישראל להשיג לו רכב מאזדה, וכאשר רכשה חברת הליסינג את המאזדה מבעליו הקודמים (ש.שלמה רכב בע"מ) - יידע ישראל את שטרן. צורף אישור קבלת המאזדה מידי הבעלים הקודמים, נושא תאריך 18.7.10 (היינו שבועיים וחצי לערך לאחר שנרכשה האודי על ידי חב' הליסינג).

 7. בין הצדדים התנהלו הליכים בסעד זמני שסקירתם המפורטת אינה נצרכת לצורך הכרעה בבקשה, וממילא אינם בבחינת מעשה בית דין. שורתם התחתונה היתה שבוטל צו מניעה זמני שניתן כנגד חב' הליסינג. ולא נעתרתי לבקשה נגדית של חברת הליסינג למנות כונס נכסים ולתפוס הרכב. מאידך, במסגרת הסדר דיוני שהושג, חויב מארון בהפקדת 30,000 ש"ח להבטחת נזקי חב' הליסינג אם ייקבע בהליך העיקרי שיד חב' הליסינג על העליונה, וכן בהנפקת פוליסת ביטוח לרכב על ידו. כמו כן ניתן כלפיו צו האוסר על דיספוזיציה ברכב (אך לא על המשך שימוש שלו ברכב).